החלטה בתיק בר"ע 13722-05-12

סגן הנשיאה, השופט יגאל  פליטמן

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה הדס יהלום; בל 47552-07-11) מיום 23.4.12, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 26.6.11 (להלן- הוועדה), אשר קבעה למבקש 0% נכות צמיתה.

2.      נקדים ונציין כי עניינו של המבקש הוחזר לוועדה, מושא הערעור, על פי פסק דין בית הדין האזורי, מיום 27.6.10 (סגנית הנשיא (כתוארה דאז) השופטת לאה גליקסמן; ב"ל 4436-09; להלן - פסק הדין הקודם), אשר קבע כי על הוועדה היה להודיע למבקש על חשדותיה בדבר היעדר שיתוף פעולה, בבדיקתה הקלינית את כתף שמאל, ולאחר מכן לבדוק את המבקש מחדש ולקבוע את שיעור נכותו על פי ממצאי בדיקתה הקלינית והתיעוד הרפואי. אשר על כן הורה בית הדין האזורי כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה הרפואית לעררים:

"על מנת שתפעל כאמור בסעיף 8 דלעיל, דהיינו תעמיד את המערער על החשד ועל השלכותיו, ולאחר מכן תערוך למערער בדיקה קלינית נוספת ותדון, תתייחס למלוא טענותיו והמסמכים הרפואיים שברשותו, תקבע את דרגת נכותו ותנמק החלטתה"

3.      הוועדה, אליה הוחזר עניינו של המבקש, הקשיבה לטענות המבקש ובא כוחו ובדקה את המבקש בדיקה קלינית מקיפה. הוועדה ציינה כי "קיימת התנגדות אקטיבית להפעלת הכתף כפי שהיה בבדיקה הקודמת ... לא ניתן לדעת האם סימן הוקינס וניר חיובים מאחר וכל תנועה ולו הקטנה ביותר, מוסר שגורמת לכאב". הוועדה קבעה כי גם הפעם המבקש התנגד לבדיקה, אם כי ניתן לראות טווחי תנועה פאסיבים תקינים. הוועדה עיינה בבדיקת אולטרא סאונד שנערכה למבקש ביום 20.3.05. הוועדה מצאה כי הממצאים והכאבים על פי תיקו הרפואי היו כבר קיימים בשנת 2004 וכי הממצאים באולטרא סאונד הדגימו תהליכים ניוונים בשתי הכתפיים. לאור האמור קבעה הוועדה כי החלטתה, לפיה מדובר בהחמרה זמנית וחולפת של מצב קודם על רקע שינויים ניוונים בשתי הכתפיים - בעינה עומדת. המבקש הגיש על החלטת הוועדה ערעור לבית הדין האזורי לעבודה.

4.      בית הדין האזורי פסק כי הוועדה מילאה אחר כל הנדרש ממנה על פי פסק הדין. בית הדין קמא הבהיר כי פסק הדין שהחזיר העניין לוועדה, התייחס כולו לבדיקת הכתפיים. לא נמצאה בפסק הדין הקודם התייחסות לבדיקה של איברים אחרים, צוואר או מותניים. לגבי הכתפיים נקבע כי יש להזהיר את המבוטח ולערוך בדיקה נוספת. הוועדה ביצעה בדיקה נוספת. הוועדה העירה כי אומנם המבקש לא שיתף פעולה. יחד עם זאת, ציינה הוועדה כי הצליחה להיווכח בטווחי תנועה, חרף ההתנגדות. מטעם זה לא היה צריך להזהיר את המבוטח, כפי שנקבע בפסק הדין. לעניין הבדיקה הקלינית, קבע בית הדין האזורי כי, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ואין מקום להתערב בקביעתה. אשר לטענת המבקש, לפיה הוועדה לא התייחסה למסמכים רפואיים, קבע בית הדין קמא כי הוועדה ציינה התייחסות ל"תיק הרפואי וכי בא כוח המבקש לא הפנה למסמך רפואי השולל את קביעת הוועדה או סותר אותה. על פסק בית הדין האזורי, הגיש המבקש הבקשה לרשות ערעור שבפנינו.

5.      בבקשתו לרשות ערעור טען המבקש כי הוועדה נתבקשה בפסק הדין הקודם לבחון את ליקויו של המבקש בכל איבריו ולא רק בכתפיים. לכן, כך טען המבקש, טעה בית הדין האזורי עת קבע כי לא הייתה התייחסות בפסק הדין הקודם לאיברים אחרים, צוואר או מותניים.

6.      לאחר שעיינתי בפסק בית הדין האזורי ונתתי דעתי לטענות המבקש ולכלל חומר התיק שבפני, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור בבקשה, משלא נפלה כל טעות משפטית בפסק בית הדין האזורי. למעלה מן הצריך, אוסיף הדברים הבאים. למבקש טענה אחת בבקשתו והיא כי פסק הדין הקודם הורה לוועדה לבחון למעשה מחדש כלל ליקויו הרפואיים. דין טענת המבקש להידחות. פסק הדין הקודם קבע בהאי לישנא כי : "מאחר שאין חולק כי בפועל הוועדה לא יכולה הייתה לקבוע ממצאים בנוגע לכתף שמאל באמצעות בדיקה קלינית של המערער ובכלל זה בדיקת טווחי תנועה בשל אי שיתוף הפעולה, ובהתחשב במטרה המרכזית שלשמה התכנסה הוועדה והיא לאבחן את מגבלותיו של המערער, יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה ... על מנת שתודיע לו את חשדותיה כאמור ...." (פסקה 8 לפסק הדין הקודם, הדגשה שלי - י.פ). משאלו הם פני הדברים, לא מצאתי צידוק להתערב במסקנת פסק הדין האזורי כי " פסק הדין שהחזיר העניין לוועדה, התייחס כולו לנושא בדיקת הכתפיים". אשר על כן - דין הבקשה להידחות.

7.      סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ד שבט תשע"ג (04 פברואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: